טיפול התנהגותי קוגנטיבי על קצה המזלג

מהו טיפול התנהגותי קוגנטיבי?

הגישה ההתנהגותית קוגנטיבית לטיפול יוצאת מנקודת הנחה שמה שאנו מרגישים הנו תוצאה של הדרך בה אנו מפרשים את האירועים המתרחשים בעולמנו.

מבחינה גרפית זה ניראה בערך כך:

 רגשות כמו דיכאון, חרדה, זעם, אשמה או תסכול הינם תוצאה של מחשבות שמתבוננות על העולם מנקודת מבט נוקשה או שלילית.

בבסיס העבודה הקוגנטיבית בטיפול, אנו עורכים מיפוי של ארועים, מחשבות ותוצאות רגשיות והתנהגותיות. אנו ממפים גם את עוצמת המחשבות הללו.

לאחר מכן מזהים את המחשבות שמכשילות אותנו. המחשבות שאינן רציונליות ופועלות נגדנו. אנו עובדים על שינוי מחשבות אלה. ויצירת פרשנויות חיוביות ואופטימיות יותר.

אני יודעת, ייתכן שזה נשמע כרגע פשטני מדי, אך האמינו לי ולמחקר הרב שנעשה בעיניין. זהו כלי מגוון, אופטימי ורב עוצמה. כן, זה דורש מחוייבות לשינוי ועבודה קשה, אך שכרה בצידה.

טיפול התנהגותי קוגנטיבי עוסק בהווה. בדברים שמטרידים אותנו כיום. הנגיעות בהסטוריה האישית, אם נעשות, נעשות מתוך מטרה להבין, איך למדנו לפרש אירועים בדרך מסויימת, ולייצר הפרדה בין העבר להווה. אנשים רבים מסתובבים בעולם שבויים בתוך תפיסות עולם שהיו פונקציונליות לזמן ולמקום אחרים. שעזרו להם לשרוד תקופות קשות. היכולת לייצר נפרדות מתקופות אלה, להיות במגע עם ההווה ולפרש את העולם בהתאם לכוחותי בהווה, מאפשרת לשנות את הפרשנות ולהרגיש יותר טוב.

בבסיס העבודה ההתנהגותית עומדים עקרונות החשיפה וההנעה לפעולה:

הימנעות הנה מושג מרכזי שנכיר בטיפול התנהגותי. היא האויב העיקרי של מי שסובל מדיכאון כמו גם מי שסובל מחרדה.

בדיכאון: המעגל ניראה כך- ארוע- פרשנות שלילית שמאיימת על הבטחון העצמי- תחושת דיכאון- כבדות- דחיית פעולת בסיסיות- הימנעות מפעולות- פאסיביות- כעס על עצמי- המנעויות נוספות- הצטברות של מטלות- תחושה של בעיות בלתי פתירות- תחושת ייאוש- הימנעות מפעולות נוספות. וכן הלאה אנשים עשויים לצמצם את מידת הפעילות שלהם עד לכדי שכיבה במיטה במשך ימים שלמים.

כל פרוטוקול טיפול שנמצא יעיל לטיפול בדיכאון מתחיל בהנעה לפעולה. הנעה זו מפסיקה את המעגל הנורא הזה שיכול להתיש את האדם הסביר.

מיפוי סדר היום והתחלה של הכנסת פעולות מועילות ופעולות מהנות- שוברת את המעגל, מייצרת הצלחות ומתחילה לשפר את מצב הרוח. נכון. זה לא פותר את הבעיה כולה. אך זוהי התחלה…..

בחרדה: מכירים את התחושה הבאה? קורה משהו- המוח מפרש אותו כמאיים על שלמותנו- חשים פחד גדול…. – הגוף נכנס להיפרונטילציה- המוח לומד- “זיהיתי סכנה, להבא אמנע מלעמוד בסיטואציה דומה”. בפעם הבאה שנחוש משהו שמזכיר לנו את החוויה (ריח, צבע, קול, מראה) המוח ישדר- זהירות!!! זמן לברוח!!!! זהו מדרון חלקלק שמייצר הימנעויות. רובן לא רציונליות ומבוססות על תגובת “fight or flight” (ראה בהרחבה כאן)

המחקר מראה שרק חשיפה לדבר שממנו המוח שלנו למד לפחד מסייעת בהחלמה. התנהגויות מרגיעות באשר הן, אינן יעילות לטווח הרחוק.

לכן, לאחר הסבר פסיכוחינוכי מפורט, הגישה ההתנהגותית מציעה לעבור חשיפה לתחושות הגופניות שמתלוות לחרדה, חשיפה לטריגרים השונים ויצירת מצב של התרגלות.

מפחיד? מתי לאחרונה ראית סרט אימה? עד כמה פחדת? נסו לראות אותו 40 פעם. ניראה כמה תפחדו אז… תהליך חשיפה והתרגלות פשוט עוזר (קרא כאן על גרף החרדה).