על מחשבות ורגשות
טיפול התנהגותי קוגנטיבי יוצא מנקודת הנחה, שהפרשנות שאנו נותנים לאירועים שונים בחיינו, מכתיבה איך אנחנו מרגישים וכיצד מתנהגים.
כך למשל, כאשר יורד גשם בחוץ יכול אדם אחד לומר לעצמו: “כמה רומנטי לראות את הגשם מטפטף, זה מזכיר לי את הטיול הנפלא לאמסטרדם מלפני שנתיים, שתינו שוקו חם בבית הקפה והגשם הידפק על החלון”.
התוצאה הרגשית של מחשבה כזו תהיה- געגוע נעים, רוגע וכיוב’.
התוצאה ההתנהגותית תהיה הכנת שוקו, שיחת טלפון להעלאת זכרונות וכיוב’.
כאשר יורד גשם בחוץ יכול אדם לומר לעצמו גם: “אוף שוב יורד גשם, כניראה שהשמיים בוכים, בימים גשומים יש יותר תאונות דרכים וסכנת התקררות. מסוכן היום לצאת מהבית”
התוצאה הרגשית של מחשבה כזו תהיה- עצב, פחד ותסכול.
התוצאה ההתנהגותית תהיה- הסתגרות והימנעות.
יש הקוראים למודל זה מודל “אמ”ת- אירוע/מחשבה/תוצאה.
ניסיוני המקצועי מלמד על אופטימיות רבה הגלומה בתפיסה זו. שכן הדברים בידינו. זיהוי הפרשנות המגדירה את תחושותינו, מאפשר לנו לשנות את נקודת המבט, ובכך מאפשר לנו להרגיש יותר טוב.
כישראלים חונכנו מערש ילדותינו לעקרון “מוכרחים בלב שמח!”. אנו נוטים להיבהל מרגשות כמו עצב, פחד, כעס, תסכול או בושה. כאשר למעשה, כל הרגשות הללו הם לגיטימיים. יש להם תפקיד חשוב בחיינו. לצד רגשות כמו אושר, עונג, אומץ ואהבה הם הופכים אותנו לאנשים בעלי עולם רגשי עגול ועמוק. מתי מתחילה הבעיה? כאשר פחד הופך לחרדה, עצב לדיכאון, כעס לזעם, תסכול קל לתחושה של אין אונים ואי נעימות קלה לבושה קיצונית. מובן שתחושות כאלה לאורך זמן משפיעות על ההתנהגות ופוגעות בתפקוד.
אז אם אמרנו, שרגשות הם תוצאה של פרשנות, אילו סוגי מחשבות מביאים אותנו למצבים קשים כאלה? אלברט אליס טוען כי מחשבות המאופיינות ברמת תובענות גבוהה מאוד, מעצמי, מאחרים ומהעולם. אלו מחשבות המאופיינות באי רציונליות, ויוצרות אומללות.
ישנם שלושה סוגים של מחשבות תובעניות:
- מחשבות שמאיימות על הדימוי העצמי .
- מחשבות שמנבאות כי משהו איום ונורא עלול לקרות.
- מחשבות שקשורות בסף תסכול.
כך לדוגמא אם אני אומרת לעצמי: “אני חייבת להיות התלמידה הכי מצטיינת בכתה אחרת זה אומר שאני לא שווה” – זה משפיע על הדימוי העצמי. כאשר אקבל ציון לא טוב ארגיש עצב עד לכדי דכדוך.
אם אני אומרת לעצמי: “אם לא אהיה התלמידה הכי מצטיינת בכיתה לא אתקבל לאוניברסיטה שאני רוצה, לא תהיה לי קריירה אהיה ענייה וזה יהיה נורא “- זו מחשבה מסוג “נוראיזם”. כאשר אקבל ציון לא טוב אלחץ מאוד ארגיש פחד עד לכדי חרדה.
אם אני אומרת לעצמי: “אני חייבת להיות התלמידה הכי מצטיינת בכיתה כי אחרת הורי יתאכזבו, או יכעסו ולא אוכל לשאת את זה”– זו מחשבה שקשורה בסף תסכול, יוצרת ייאוש ודכדוך.
המכנה המשותף לכל המחשבות הללו הנו היותן מחשבת לא רציונליות. מחשבות המגלמות סטנדרטים גבוהים נוקשים ובלתי מתפשרים כלפי עצמי, כלפי אחרים וכלפי העולם. סטנדרטים שיוצרים אומללות.
ניתן להתייחס לטיפול כ”מסע להגמשת הסטנדרטים”. המחשבות הנוקשות והלא רציונליות הן בעלות נטייה להיות גם אוטומטיות. האדם הסובל לא עוצר לבדוק, כמה הן אכן משקפות את המציאות, אנו נוטים להאמין למחשבותינו. החוויה בטיפול של החצנת המחשבות, בחינה מחודשת שלהן והחלפתן באמונות יסוד גמישות יותר, מוסיפה רוך, חמלה ורוגע לחיי היום יום. ובכך מאפשרת תפקוד טוב יותר וחוויות חיוביות.
כל אלו מביאים אותנו ללא ספק למטרה המיוחלת: להרגיש יותר טוב 🙂
